פסק-דין בתיק ע"פ 1224/04

ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:

פתח דבר :

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופט י' וגנר) בת.פ. 758/97.

2.         בהכרעת הדין שניתנה ביום 22.10.03 הורשע הנאשם (להלן-" המערער") בעבירות הבאות: גניבה בידי מנהל (עבירה לפי סעיף 392 חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן-" חוק העונשין"));

גניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393(4) לחוק העונשין); מרמה והפרת אימונים (עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין); זיוף (עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין) [להלן-" הכרעת הדין"].

3.         בשל הרשעתו בעבירות האמורות נידון המערער: לשמונה עשר חודשי מאסר- מתוכם ששה חודשים לריצוי בעבודות שירות והיתרה תהיה על תנאי למשך שלושים וששה חודשים מיום מתן גזר הדין שלא יעבור עבירה מהעבירות בהם הורשע וקנס כספי בסך של 15,000 ש"ח או 5 חודשים מאסר תמורתו. גזר הדין ניתן ביום  17.12.03 וההחלטה לגבי אופן ריצוי תקופת המאסר ניתנה ביום 2.2.04, זאת לאחר שנתקבלה חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות [להלן-" גזר הדין"].

4.         הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת גזר הדין.

האישום וההליך בבית המשפט קמא :

5.         בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, שימש המערער כמנהל סניף בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בסניף מג'ד אל-כרום (להלן-" הסניף"). העובדות המיוחסות למערער בכתב האישום המתוקן, מיום 23.9.99, הנן כדלקמן:

א.      ביום 9.8.93 העביר המערער סך של 3,500 ש"ח מחשבון "חריגים" בסניף שמספרו  077799-39 לחשבונו הפרטי בסניף כפר ראמה של הבנק. ביום 19.8.93 איפס המערער את חשבון החריגים הנ"ל באמצעות העברת סך של 3,500 ש"ח מחשבון חריגים אחר של הסניף (שמספרו 095800-39). במעשיו הנ"ל, כך נטען בכתב האישום, גנב המערער כספים השייכים לבנק והעבירם לחשבונו הפרטי (עבירה לפי סעיף 392 לחוק הענשין-גניבה בידי מנהל) (להלן-" הפרשה הראשונה").

ב.      ביוני 1992 פנתה לקוחה של הבנק -הגב' סולטאנה סרחאן (להלן-" המתלוננת")- למערער ומסרה לו סך 500$ ארה"ב (במזומן) לצורך העברת הכסף לאחיה השוהה בחו"ל. המערער לא תיעד קבלת הסכום הנ"ל במסמך בכתב. המערער העביר את הסכום הנ"ל לאחיה של המתלוננת, באמצעות חיוב חשבונה בסכום שווה ערך שקלי של 500$ (1,333.79 ש"ח) מבלי לזכות את החשבון בגין הסכום שנתנה לו במזומן. במעשה זה, נטען בכתב האישום, ביצע המערער עבירה לפי סעיף 393(4) לחוק העונשין-גניבה בידי מורשה. משפנה בעלה של המתלוננת למערער ודרש כי הכספים אותם מסרה לו המתלוננת במזומן לא יחויבו מחשבונה, העביר המערער מחשבון חריגים שמספרו 095000-39 סך של 1,300 ש"ח לחשבונה של המתלוננת (להלן-" הפרשה השנייה").

ג.        ביום 22.10.92 שינה המערער את פרטי חשבונו של הלקוח מר חכים פארס (קרוב משפחה של המערער) שמספרו 425079, כך שבעל החשבון הפך להיות מר עבד מומחד דיב, בעל חשבון אחר בסניף שמספרו 419160-71, וזאת מבלי לקבל את רשותו של מר דיב. ביום 1.8.93 העביר המערער מחשבונו של מר דיב סך של 7,700 ש"ח לזכות החשבון שפרטיו שונו, ללא רשותו של מר דיב. בגין מעשים אלה, יוחסו למערער עבירות לפי סעיף 392 לחוק העונשין (גניבה בידי מנהל), סעיף 393(4) לחוק העונשין (גניבה בידי מורשה), סעיף 284 לחוק העונשין (מרמה והפרת אימונים) ו סעיף 418 לחוק העונשין (זיוף מסמך).

6.         יצויין כי חשיפת הפרשות נשוא כתב האישום באה בעקבות תלונה שהוגשה ביום 9.5.94 והחקירה הסתיימה ביום  1.6.94.

7.         המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית המשפט קמא שמע עדים. יצויין כי התיק נדון תחילה בפני כבוד השופטת י' אבירם בבית המשפט השלום בחיפה אך בהתאם לאמור בהחלטתה מיום 15.11.99 (עמ' 28 לפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בפניה) התיק הועבר לטיפולו של כבוד השופט י' וגנר.  

8.         בפני השופטת י' אבירם העידו מטעם המשיבה המתלוננת (גב' סולטאנה סרחאן) ובעלה מר עבדאללה סרחאן. לאחר העברת התיק לטיפולו של השופט י' וגנר כאמור לעיל, העידו בפניו  רס"ר דוד פרנסיס- חוקר משטרה, מר עבד מומחד דיב, מר פארס חכים ומר גלעד אליגון- סגן המבקר הפנימי של בנק מרכנתיל דיסקונט בסניף מג'ד אל-כרום. המערער העיד כעד הגנה מטעמו. לאחר תום שלב ההוכחות סיכמו בעלי הדין את טענותיהם בכתב.       

9.         אשר ל פרשה הראשונה, קבע בית המשפט קמא כי יסודותיה של העבירה שיוחסה לו הוכחו מעבר לכל ספק סביר. בעניין זה נדחתה טענת ההגנה של המערער, לפיה פעולת העברת הסכום לחשבונו הפרטי לא בוצעה על ידו וכי המדובר בפעולה זדונית שכל מטרתה הכפשת שמו הטוב. טענה זו, כך קבע בית המשפט קמא, לא הוכחה מאחר והמערער לא הצליח לסתור את ראיות התביעה בדבר זהותו של מבצע הפעולה ולא הביא עדים אשר יכלו ללמד על ניסיונות התנכלות כפי שטען. כן יצויין כי בעניין זה העדיף בית המשפט קמא את גרסתו של עד התביעה מר גלעד אליגון על פני גרסת המערער. בנוסף לאמור לעיל, קיבל בית המשפט קמא טענת המשיבה וקבע כי גרסת המערער ככל שהיא מתייחסת לטענת הזדון הנה גרסה מאוחרת שאין לקבלה בהיותה "עדות כבושה". כך גם באשר להכחשת המערער לעניין חתימותיו על המסמכים המתעדים את הפעולות נשוא הפרשה הראשונה.

10.        גם באשר ל פרשה השנייה, קבע בית המשפט קמא כי הוכחו כל רכיבי העבירה שיוחסה לו בפריט אישום זה. השופט קמא דחה את גרסתו של המערער לעניין עובדות פרשה זו בהיותה  גרסה לא אמינה, והעדיף את עדויותיהם של עדי התביעה: המתלוננת, בעלה ומר גלעד אליגון.  בית המשפט קמא אימץ את הודעתה של המתלוננת במשטרה והעדיפה על פני עדותה בבית המשפט לפי סעיף 10א(א)(3) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן-" פקודת הראיות"). כן קבע כי הודעתו של בעלה במשטרה מהווה "חיזוק" לגרסתה כנדרש בסעיף 10א(ד) לפקודת הראיות. על סמך עדויותיהם של שלושת עדי התביעה הנ"ל, קבע בית המשפט קמא כי המערער נטל את הדולרים שמסרה לו  המתלוננת לצורך העברתם לאחיה השוהה בחו"ל אך לא הפקידם ו/או זיכה את חשבונה תוך פרק זמן סביר ובכך ביצע המערער את האמור בפרשה השנייה. גרסת המערער לפיה הכסף שמסרה לו המתלוננת ניתן "כערבון" עד שיגיע בעלה של המערערת מחו"ל נדחתה על ידי בית המשפט קמא.

11.        אשר לעובדות המיוחסות למערער ב פרשה השלישית, קבע בית המשפט קמא כי מחומר הראיות שהונח לפניו עולה כי הפעולה שביצע המערער הנה שינוי שם בעל החשבון ולא פתיחת חשבון חדש נוסף לבקשת מר דיב, כפי שטען המערער. עוד נקבע כי פעולת העברת סכום של   7,700 ש"ח לחשבון שפרטיו שונו, בוצעה על ידי המערער. על סמך חומר הראיות ולאחר העדפת עדויותיהם של עדי התביעה: מר גלעד אליגון, מר דיב ומר פארס חכים, קבע בית המשפט קמא כי התקיימו יסודותיהן של ארבע העבירות המיוחסות למערער בפרשה השלישית (אשר לעבירת ה"זיוף" נקבע כי המערער עבר עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין) .

נימוקי הערעור :